רחמני דבורה, מתנדבת משנת 2011

במהלך השנים שאני מתנדבת במלר"ד היו לי הרבה רגעים מרגשים, כמו גם רגעים קשים.

תמיד הרגשתי סיפוק רב בעבודה ובסוף היום נסעתי הביתה עייפה, אך עם חיוך על השפתיים.

אחד הסיפורים המרגשים שהיו לי:

ניגשתי לאמא לילד בן 5 שנים. היא היתה מאד מתוחה. שאלתי לשלום הילד וכמובן לשלומה, ואז היא התפרצה בבכי נוראי שהיא מאד מודאגת, הבדיקות של הבן אינן תקינות וכו'. ואז בחיוך וברוך אמרתי לה שמותר לה לבכות, זה בהחלט לגיטימי. הבאתי לה כוס מים, ישבתי לידה כמה דקות ועודדתי אותה שהיא בידיים טובות והרופאים יעזרו לה ככל שניתן.

כעבור כשעה מישהו קרא לי: "המתנדבת דבורה" , סובבתי את ראשי וראיתי אדם שאינני מכירה. פניתי אליו ושאלתי במה אוכל לעזור לו. הוא ענה לי: "רק רציתי לומר לך תודה" שאלתי על מה? הוא אמר לי שעזרתי לאשתו. לא הבנתי במה מדובר עד שפגשתי את האשה. היא חייכה, חיבקה אותי ואמרה לי: "אף אחד לא נתן לי להרגיש את מה שאת אפשרת לי. גם י לבכות וגם הרגעת אותי. עזרת לי מאד. תודה, תודה."

הרגשתי הכי מבורכת שאפשר.

לא משנה מה אני עושה – כל מה שאני עושה פה מחמם לי את הלב.

מקווה שאמשיך עוד שנים רבות לתת באהבה מכל הלב.

מודעות פרסומת

תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s